עושה את המדיטציה להיום, רואה את האור הלבן נכנס לתוך צ׳אקרת הכתר שלי, ממנה מגיע לכל החלקים בגופי. בסיום אוסף את כל מה שאינו משרת אותי, יוצא החוצה ומתמיר באור הבריאה. בתהליך זה של האיסוף, מרגישה נוכחות חזקה באזור החזה, שם האור הלבן משום מה לא אוסף את מה שיש שם. שוהה בתוך התחושה הזו, מרגישה בה עצבות, פגיעות, ושזה מצטבר וממשיך להצטבר.

מדמיינת את העצב והפגיעות כדמויות מהסרט ״הקול בראש״, כך בקלות מתאפשר לי לחבק את אותן חיבוק אחד עמוק וארוך, כמו שמחבקת את ילדיי, ונותנת לזה להתבטא, לבכות.

פגעו בי.

מקבלת הבנה האומרת:
מה זה משנה מה בדיוק עשו, איך פגעו ומי פגע?
מה שנחשב זה הרגש שמרגישים בסיטואציה בה פגעו בי.

להכיר בכך שנפגעתי, במקום להתעלם ממה שהיה. לשחרר את האחיזה ברגש כדי לקבל צדק/להצדיק את המעשים שלך על אחר בעקבות הפגיעה. כי בסופו של דבר גם אם מתעלמים, או מקבלים צדק, עדיין נפגעתי. זה קרה.

בוחרת להתמודד עם רגש הפגיעה בדרך אחרת, מתוך זה מקבלת את הפרספקטיבה הזו:
למה בעצם רגש הפגיעה אמור להיות איזה מנוע או סיבה לעשות משהו?
למה הוא משמש כמניע?
למה זה הצדקה לעשות את כל הדברים בשם הפגיעות?

מה שבאמת מתרחש בסיטואציה בה פגעו בי, מבקש רק להכיר בכך שזה קרה, וזה משאיר סימן בלב. באותה מידה בה אנחנו חווים סיטואציות משמחות, ואותן אנחנו שמחים לשמור בלב.

אין אני אומרת שצריך בשמחה וששון לשמור את הסיטואציות הכואבות. אבל גם להן יש מקום באלבום הזכרונות שלנו בלב. שאירוע הזה שפגע בי משמש כלמידה. כמו שלמדתי מה אני אוהבת, כך אני גם לומדת מה פוגע בי. מה המילים והמעשים שעושים, מביאים את הרגשות המכווצים והמכאיבים.

אין אני אומרת שכל מה שעשית בעקבות הפגיעה הוא לא מוצדק. כל מה שעשית, אני מחבקת אותך. כולנו בני אדם, והכל בסדר. רק רוצה להראות לך עוד דרך שמייצרת תוצאה מעניינת.
הסיטואציה של הפגיעה והרגשות שחשתי בעקבותיה, לא אמורה להיות המניע לפעולות שלי. שניתן לפעול מתוך מניע אחר. בדרך זו יכולה להתבונן על מה שקרה בסיטואציה של הפגיעה, ולעבוד עבודה אנרגטית על מה שקרה לי באמת.

כמו למשל, לקחו לי משהו בלי רשות. זה יכול להיות מכל מיני סיבות, אך עדיין לא משנה מה הסיבות למעשה זה, אני פירשתי את הסיטואציה ובעקבותיה התעוררו רגשות שהיו מניע עבורי לפעול. כעס, זעם, חוסר אונים שהובילו לכל מיני דרכי פעולה: ללכת למורה, לקחת בחזרה, לדחוף, לצעוק, לנקום, לקחת לה משהו אחר, זאת ועוד. אז אם באותו יום הייתי עוצרת, מתבוננת בסיטואציה. מכירה בכך שזה שלקחו לי משהו בלי רשות פגע בי, מכירה ברגשות שהתעוררו מתוך המניע האמיתי ביותר - חוסר כבוד, חוסר התייחסות, אני לא נחשבת. בדיוק מקומות אלו, אותם הייתי לוקחת לעבודה הפנימית - שולחת להם אהבה ללא תנאי ושואלת מאיפה זה מוכר לי חוסר הכבוד, חוסר התייחסות, שאני לא חשובה?

מרפאה את זה, ומחליטה לפעול ממקום אחר, מודע יותר, פחות רגשי. שהייתי באה אליה ושואלת למה לקחת לי? או שפתאום הכוכבים הסתדרו והיא באה ואמרה, אוי סליחה, לא ידעתי שזה שלך.

מוזמנת לחזור לחוויות הפגיעה עמה את מרגישה מוכנה להתמודד בעצמך, עם מישהו אחר, ולהתבונן בה מנקודת מבט אחרת. בסיום שלחי אהבה למרחב הלב, וראי על הקירות היפים של הלב את הסימנים שהשאירו הפגיעות, לצד הסימנים שהשאירו החוויות האוהבות. שאלי האם זה מרגיש לך שלם יותר, מה קורה שם במרחב הלב מעכשיו 💜