אל הבוראה התוודעתי בקורס יסוד של תטא הילינג בפברואר 2015, אותו למדתי אצל נועה חיות, מורה מדהימה לתטא הילינג, שהכניסה אותי בעדינות וברכות לעולם חדש שנגלה בפניי.
מודה שהייתי בחששות בפעם הראשונה שביקשו בקורס להתחיל לדמיין וללכת במפת הדרכים של הבוראה. גם לא הייתי בטוחה מה אני אראה, או לא אראה, או מה אמורה לראות. ולפעמים זה לא מספיק רק לראות, אלא גם להרגיש חיבור למה שרואים, מה בדיוק מרגישים כאשר רואים, אז זה די הלחיץ אותי, ורציתי לעשות את הדבר הנכון.
היום, כמעט עשר שנים אחרי, על אף הקורסים הנוספים שלמדתי בתטא הילינג, הסשנים שהתנסיתי בהם, מודה שעדיין יש לי קצת ספקות לגבי החיבור הזה, עדיין בתחושות של האם אני עושה נכון ובאמת מחוברת לבוראה.
מנחמת את עצמי בידיעה, שאוהבים אותי עם כל הספקות וכל התחושות האלו, שהבוראה וכל מה שמעבר מאוד סבלניים כלפיי. אומרת לעצמי שאני באמת מחוברת לבוראה, ורק נשאר לשחרר את הספק הזה, להגיע ל 100 אחוז תחושה והרגשה פנימית ברמת המודע והתת מודע שאני מחוברת כל כולי.
לכן ברשומה זו, יחד איתך, קוראת יקרה, אני מתחילה בתהליך זיהוי, שחרור, למידה, הכלה וקבלה של כל מה שמבקש להיות, להיראות, להיוודע, עד שלבסוף אני מגיעה למעין הבנה פנימית שמאפשרת לי את החיבור המלא עם הבוראה.
לפי מפת הדרכים אל הבוראה אותה הציגה ויאנה סטייבל, מייסדת שיטת תטא הילינג, באיזו תנוחה שנוחה לי, מתחילה בעיניים עצומות, נושמת נשימות עמוקות המרגיעות את המיינד ואת הגוף. מעבירה את הראייה הפנימית שלי מטה אל רגליי, רואה אותן עומדות על קרקע שנותנת הרגשה טובה ותחושה של יציבות ומרגישה את המגע ביניהן. משם הראייה הפנימית שלי מתחילה להיכנס פנימה לתוך מרכז האדמה. כאן אני אמורה לראות אנרגיה מגיעה מתוכה, נכנסת דרך כפות רגליי ולצאת דרך קודקוד הראש שלי.
אני רואה את ליבת כדור הארץ היפהפייה, כולה זוהרת באור, אנרגיה גבוהה מאוד, ממש כמו השמש. יוצאת ממנה אנרגיה עדינה, צבעונית וזוהרת. רואה אותה מגיעה אליי אל כפות רגליי, ואני חשה שהיא מתחילה למלא אותי. רק שאני מרגישה חשש מהאנרגיה הזו, מה היא מכילה בתוכה, מה היא תעשה לי, מה היא תעשה לגוף שלי. האם היא תשנה אותי שלא ביודעין. הרגשתי התנגדות אליה.
אומרת לעצמי: מה דעתך הפעם כן לסמוך עליה? מה דעתך הפעם להרגיש שהאנרגיה הזו מיטיבה עמך? שהיא רק רוצה לתת לך חיבוק, ולמלא אותך באנרגיה מיטיבה ואוהבת? כזו שמנחמת אותך, שגורמת לך להרגיש שאת ראויה, אהובה, ואוהבת אותך כפי שאת?
אני מבינה שקשה לי כל כך לקבל את האנרגיה הזו, שאני מאוד שיפוטית וביקורתית כלפי עצמי. איך אני יכולה “לסלוח” לעצמי על מי שאני, איך אני בכלל יכולה לקבל את האנרגיה המדהימה והאוהבת הזו?
זה מרגיש לי שאם אני מקבלת את האנרגיה, זה כאילו שהמעשים הלא נסלחים שלי כמו הופכים להיות בסדר. שאין צדק. למשל במקרה של הגוף שלי, איך אני יכולה לסלוח לעצמי שאני עדיין אוכלת אכילה רגשית, ולא ממש מתאמנת היטב? במקרה של הילדה הפנימית, איך אני יכולה לסלוח לעצמי שאני לא מקשיבה לה באמת? במקרה של ההורות, איך אני יכולה לסלוח לעצמי על כך שאני ממשיכה לצעוק ולהתעצבן על הדברים שהילדים עושים בנושא סדר וניקיון בבית ולא עוצרת בעדי ומנסה למצוא באמת דרך אחרת לפעול בנושא הזה? מרגישה שזה לא בסדר שיאהבו אותי ככה, כי אז הצדק לא נעשה.
מרגישה שהמילה צדק משמשת לי כמחסום להתקדם, ושיש להביא חמלה לעצמי ולעשות תיקון. שכן אם אני ממשיכה לאחוז בצדק, אני עדיין ממשיכה לעשות לעצמי ולהם עוול במקרים שתיארתי. שאוקי, אז היום לא התאמנתי, מחר יום חדש. אז היום צעקתי, ברגע הבא אני עוצרת וחושבת. להסתכל תמיד על מה אפשר לעשות אחרת, במקום להתקרבן ולתרץ לעצמי באמצעות “צדק”. שהצדק האמיתי הוא כאשר את פועלת לתקן את זה, שאת פועלת לעשות את השינוי, כדי שהעוול לא ימשיך לקרות.
מתוך ההבנה הזו מתגבשת ההסכמה לקבל את האנרגיה היפהפייה הזו, שהיא באמת תתמוך ותסייע לי, תביא לי את ההשראה והדרך הנעימה והאוהבת לתקן ולפעול איפה שעשיתי עוול, ותמלא אותי בתחושות קלילות, אהבה ללא תנאי, ושמחה פנימית.
האנרגיה מתחילה כעת למלא אותי מבפנים ומבחוץ דרך כפות רגליי. מרגישה שהיא מתרכזת הרבה באזור הלב שלי, שולחת יותר אנרגיות שם, אני מתחילה לבכות, כי היא שולחת כזה חיבוק עמוק ואוהב ללב שלי שהיה זקוק לזה. כך גם באזור הגרון, ואני מתייפחת. האנרגיה עוברת אל הראש שלי, ואני מרגישה שהוא מתקשח, וכך גם הלב פתאום מתקשח, ומרגישה נוכחות חזקה בבטן שלי. מרגישה שהראש חוסם את האנרגיה, אינו מושפע ממנה, וכמו מתנגד לה קמעה. מתקשח מולה. כמו לא ממש מאמין בקיומה ואומר whatever…
שואלת את הראש במה האנרגיה הזו אשמה, חשה מיד פגיעות ממנה, שהראש שומר עליי שלא איפגע שוב. שיחד עם האנרגיה הזו הייתי נאיבית מדי, תמימה, שמזה לא יצא לי טוב כשהייתי בסביבת אנשים שהתייחסו לזה אחרת וניצלו את זה.
מגיעה מחשבה אחרת שאומרת שהיום אפשרי אחרת. אפשרי להיות מוגנת ובטוחה יחד עם האנרגיה של אהבה ללא תנאי. שאין הייתה מטרתה לפגוע. אלא רק לאפשר לי להיפתח ולזהור. איך שאחרים הגיבו לכך, אין לה השפעה על כך והיא לא אשמה. היא רק סה”כ מימשה את תפקידה.
עכשיו אני מסתכלת מתוך נקודת מבט אחרת על מה שהיה באירועים בהם נפגעתי, שהיה כאן שיעור מעניין מאוד. לראות איך מגיבים אחרים לאנרגיה, ואיך שהאנרגיה מתבטאת דרך האדם. אני מבינה שחסמתי את האנרגיה כדי להגן על עצמי. אני מבינה שכעת אפשרי לשחרר את החסימה ויש לי את הכלים להגן על עצמי, יחד עם התמיכה של האנרגיה וכל מה שיעזור בכך. שאני שומרת על עצמי מתוך אהבה ללא תנאי במקום מתוך פחד.
הראש מתחיל לגבש הסכמה, ולסמוך על מה שקורה, הלב עוד זקוק לריפוי, אך זה כבר יהיה בהדרגתיות. האנרגיה ממשיכה למלא את כל ראשי, ויוצאת דרך קודקוד הראש, שם אני רואה כתר יפהפייה, זוהר כולו ומנצנץ. אני רואה את עצמי מתאספת וגם כן יוצאת דרך הכתר, ונכנסת לתוך כדור אור סגול-ורדרד. הכדור הזה חופשי, מסתובב לו בחלל, אין לי שליטה עליו, אך אני סומכת עליו, והוא מוביל אותי לאיפה שצריך.
מתחילה לעלות מעלה, אני רואה את עצמי ממבט על, עולה עוד יותר, רואה את החדר, ואז את הבניין, ואז את כל השכונה, ואז את כל העיר, ואז את כל המדינה, ואז את המדינות הסמוכות, ואז את כדור הארץ עצמו, ועכשיו אני בחלל היקום, מסתכלת מכל העבר. מתבוננת בפליאה.
עכשיו עיניי מסתכלות למעלה, אל עבר מה שמעבר ליקום, אל האורות הבוהקים, את השכבות הכהות שביניהן. פתאום מרגישה שאומרת שלום למישהו מוכר שם, מקבלת חיוך אוהב.
ממשיכה לעלות דרך עוד אורות בוהקים, ואז לפני המעבר לשלב הבא אני מרגישה חסומה. מרגישה את התחושה של “האם את מוכנה לקבל את האחריות?” אני יודעת שזאת לא האנרגיה של אהבה ללא תנאי, או הבוראה אומרים לי את הדברים האלו. שזה נובע מפחד, מרגישה את הדופק שלי מואץ, חושש, נלחץ. שיש לי הרגשה שמעבר לשלב הבא יש משהו רציני עוד יותר, בעל אחריות, ואני לא מוכנה, או רוצה.
שולחת אהבה ללא תנאי לכל הסיטואציה הזו, ואני מבינה שכל זה נועד להגן עליי. שואלת את עצמי ממה אני חוששת.
אני חוששת שהעולם מעבר יהיה יותר מדי עבורי, שגם ככה קשה לי בעולם הזה, אז להוסיף לי עוד עולם? אני מבינה שהם בעצם אותו אחד, שהם מרחיבים את אחד השני, אך זה לא כזה עוזר לי הידיעה הזו ורק מוסיף לחרדה שאני מרגישה.
כך שאני בהחלט מרגישה לא מוכנה.
ואז מגיע הקול של הסקרנות, ששואל אותי: לא היית רוצה לדעת איך זה העולם שמעבר? הדבר הזה שמפעיל את האינטואיציה, ואת הידיעה, ואת כל הדברים שנחשפת אליהם בתטא הילינג?
אכן הייתי רוצה, אך לא הייתי רוצה להרגיש שזה משהו מחייב. שבגלל שאני יודעת, אז זה מחייב אותי, ויגרום לי להרגיש שאין לי באמת שליטה. מפה מגיעה להבנה שאני מרגישה רע עם זה שאני יודעת משהו ולא עושה עם זה כלום. שיודעת שיש לי את הבחירה של לא לעשות דבר עם הידע, למרות שזה כן מתעקש לעשות משהו.
סוג של מחויבות, שאם יש לך את האור, אז את חייבת לשמור עליו ולהפיץ אותו.
שאם יש לך את המתנה, אז תשתמשי בה, אחרת היא תתבזבז.
שאם הנשמה רוצה ללמוד את זה, אז תלמדי, אחרת היא תביא לך שיעורים כאלו לנצח.
בעוד כל מה שאני רוצה זה פשוט להיות אני ולחיות כאן בעולם הזה.
שנראה שאני שונאת את המילה “שליחות”.
ואז אני מרגישה משועשעת, וכולם צוחקים איתי.
כאן מתגלה אליי תובנה, שהידע הזה שנמצא בעולם שמעבר, הוא מתנה שאני מעניקה לעצמי. פשוט מעשירה את עצמי וזה הכל. בידי הבחירה מה לעשות עם הידע הזה, ואף אחד לא כופה עליי. החסם כמו נפתח. פתאום אני מרגישה בבית. ישר כדור האור בו אני נמצאת מתקדם אל השכבה הבאה, שכבה סמיכה דמוית הג’לי, עוברת דרכה, ורואה את החלון הזהוב והזוהר, עוברת דרכו, ואני כעת נמצאת במישור השביעי.
כדור האור מתמוסס, מפל של אור לבן שוטף אותי, מרגישה את גופי מתמוסס גם כן, ואני מרגישה מאוחדת יחד עם האנרגיה של הבריאה. רואה את הכל לבן, ערפילי, קסום כזה, מרגישה קלילות ופשוט עטופה באהבה ללא תנאי.
ואז מה עכשיו?
מתחילה לראות את מה שמבקש ריפוי.
כאן בעצם מתרחש התקשור, והטיפול בתטא הילינג מתחיל.
💜
